בירה במהדורה מיוחדת לזכרם של הנופלים - הגיבורים שלנו
בירה יאיר
לזכרו של יאיר אביטן הי"ד ז"ל
יאיר אביטן הי"ד היה בן בכור להוריו עינת ומימון ואח למיכל, איתמר ונעמה.
בזמנו החופשי, הוא אהב להתאמן, לבלות עם חברים ומשפחה, אך בעיקר אהב
לנגן בגיטרה. יאיר היה אדם מלא בשמחת חיים, עם רוח לוחמת ששידרה עוצמה ונחישות.
במרץ 2022, יאיר התגייס לצה"ל בתפקיד לוחם בחטיבת הקומנדו.
לאחר מספר חודשי הכשרה, יאיר עבר לחטיבת הצנחנים בגדוד 890.
יאיר נפל בקרב בעזה ביום ה-28 ביוני 2024. הוא השאיר אחריו מורשת של מקצוענות, חדשנות ודאגה לחבריו. זכרו יישאר חקוק בלבבות של כל מי שהכיר אותו, וגם מי שלא, כמודל לחיקוי ולמצוינות.
יאיר היה לא רק לוחם, אלא גם אדם עם ערכים, אהבה למולדת וחזון לעתיד טוב יותר, כשהוא מנחה את דרכיו על פי עקרונות של אהבה והחברות.
בירה נדב
לזכרו של נדב יששכר פרחי ז"ל
נדב נולד בראש חודש סיון בתאריך 21.5.93 בצרפת. את ילדותו העביר בירושלים . הוא למד בבית ספר יסודי בחורב ובתיכון בקול מבשרת. לפני גיוסו למד במכינה הקדם צבאית אלישע בשומרון. ב 2014 נדב התגייס לשריון בחטיבה 7 ושירת כתותחן. לאחר שסיים מסלול יצא לקורס חובשים ובהמשך לקורס חוגדים. נדב שימש כסמל מחלקה של מחלקת התאגד בגדוד 75. לאחר שחרורו מהצבא עבד נדב כמאבטח ובהמשך קודם לשמש כמפקח על מערך האבטחה של רשות האוכלוסין באזור מרכז. בהיותו בן 23 התחתן עם קלי אשר הייתה חברתו מנעוריו ובמרוצת השנים נולדו להם 2 ילדים, יונתן ועדן.
נדב אהב לקרוא ספרים, לשמוע מוזיקה מכל סוג, סרטי מארוול ואנימה יפנית. נדב אהב לצלם נופים והתחבר מאוד לטכנולוגיה, אהב להתנסות במכשירים חדשים ובשנים האחרונות היה שגריר של חברת סמסונג בישראל.
ב 7 באוקטובר נדב גויס למילואים בחטיבת יפתח (11) לגדוד 7810 ושימש כחוגד. נדב אהב מאוד את תפקידו וביצע אותו למופת בזכות יכולות הארגון המצוינות שלו והמסירות הרבה. את התקופה הראשונה של המילואים העביר בצפון הארץ באימונים , לאחר מכן הוצב ביהודה ושומרון ולבסוף בעזה. נדב נפל בעת מילוי תפקידו במלחמת חרבות ברזל בתאריך 23.12.23 יא טבת תשפג.
נדב היה רציני בכל תפקידיו ומילא על משימה ברצינות ובאחריות. לכל בקשה נענה בחיוב עם רצון לעזור. היה מלא אופטימיות ושמחת חיים, קליל עם חיוך תמידי על פניו. נדב היה איש שראה רק את הטוב באחר חיפש תמיד שלום ואחדות . היה קשוב לצרכים האחר ותמיד עזר בנדיבות רבה. המוטו לחיים של נדב היה אקונה מטטה- תחייה את החיים ללא דאגות כאילו אין מחר וכך גם דאג לחיות את חייו.
ביום הזיכרון הראשון של נדב בצבא הוא כתב:
תמיד הלכתי לישון בשקט כי ידעתי ששומרים עלי.
תמיד הלכתי ברחוב ברוגע כי ידעתי ששומרים עלי.
תמיד הלכתי לבית ספר בשמחה כי ידעתי ששומרים עלי.
תמיד הלכתי לעבודה בכיף כי ידעתי ששומרים עלי.
תמיד שרתי וניגנתי מכל הלב כי ידעתי ששומרים עלי.
תמיד חייכתי כי ידעתי ששומרים עלי.
כל זה בזכות 23,085 אנשים גדולים וטהורים שנתנו את חייהם כדי שאוכל לעשות זאת!
והיום?
היום זה תורי להחזיר את החוב ולעמוד על המשמר יום ולילה כדי שכל אותם תינוקות, ילדים, נערים, מבוגרים, הורים, סבים וסבתות יוכלו לעשות את כל מה שעשיתי. אם זה לישון, אם זה ללכת ברחוב, אם זה ללכת לבית ספר, אם זה ללכת לעבודה, אם זה לשיר ולנגן , אם זה לחייך. וכל זה יהיה בלי טיפת פחד בלב.
היום אני מרים את הראש בגאווה ואומר אני לוחם בצבא הגנה לישראל!! בשביל כל אלא שנלחמו ונהרגו וכל אלה שעדיין נלחמים ועדיין חיים למען המדינה!
לזכרו של נדב יששכר פרחי ז"ל
נדב נולד בראש חודש סיון בתאריך 21.5.93 בצרפת. את ילדותו העביר בירושלים . הוא למד בבית ספר יסודי בחורב ובתיכון בקול מבשרת. לפני גיוסו למד במכינה הקדם צבאית אלישע בשומרון. ב 2014 נדב התגייס לשריון בחטיבה 7 ושירת כתותחן. לאחר שסיים מסלול יצא לקורס חובשים ובהמשך לקורס חוגדים. נדב שימש כסמל מחלקה של מחלקת התאגד בגדוד 75. לאחר שחרורו מהצבא עבד נדב כמאבטח ובהמשך קודם לשמש כמפקח על מערך האבטחה של רשות האוכלוסין באזור מרכז. בהיותו בן 23 התחתן עם קלי אשר הייתה חברתו מנעוריו ובמרוצת השנים נולדו להם 2 ילדים, יונתן ועדן.
נדב אהב לקרוא ספרים, לשמוע מוזיקה מכל סוג, סרטי מארוול ואנימה יפנית. נדב אהב לצלם נופים והתחבר מאוד לטכנולוגיה, אהב להתנסות במכשירים חדשים ובשנים האחרונות היה שגריר של חברת סמסונג בישראל.
ב 7 באוקטובר נדב גויס למילואים בחטיבת יפתח (11) לגדוד 7810 ושימש כחוגד. נדב אהב מאוד את תפקידו וביצע אותו למופת בזכות יכולות הארגון המצוינות שלו והמסירות הרבה. את התקופה הראשונה של המילואים העביר בצפון הארץ באימונים , לאחר מכן הוצב ביהודה ושומרון ולבסוף בעזה. נדב נפל בעת מילוי תפקידו במלחמת חרבות ברזל בתאריך 23.12.23 יא טבת תשפג.
נדב היה רציני בכל תפקידיו ומילא על משימה ברצינות ובאחריות. לכל בקשה נענה בחיוב עם רצון לעזור. היה מלא אופטימיות ושמחת חיים, קליל עם חיוך תמידי על פניו. נדב היה איש שראה רק את הטוב באחר חיפש תמיד שלום ואחדות . היה קשוב לצרכים האחר ותמיד עזר בנדיבות רבה. המוטו לחיים של נדב היה אקונה מטטה- תחייה את החיים ללא דאגות כאילו אין מחר וכך גם דאג לחיות את חייו.
ביום הזיכרון הראשון של נדב בצבא הוא כתב:
תמיד הלכתי לישון בשקט כי ידעתי ששומרים עלי.
תמיד הלכתי ברחוב ברוגע כי ידעתי ששומרים עלי.
תמיד הלכתי לבית ספר בשמחה כי ידעתי ששומרים עלי.
תמיד הלכתי לעבודה בכיף כי ידעתי ששומרים עלי.
תמיד שרתי וניגנתי מכל הלב כי ידעתי ששומרים עלי.
תמיד חייכתי כי ידעתי ששומרים עלי.
כל זה בזכות 23,085 אנשים גדולים וטהורים שנתנו את חייהם כדי שאוכל לעשות זאת!
והיום?
היום זה תורי להחזיר את החוב ולעמוד על המשמר יום ולילה כדי שכל אותם תינוקות, ילדים, נערים, מבוגרים, הורים, סבים וסבתות יוכלו לעשות את כל מה שעשיתי. אם זה לישון, אם זה ללכת ברחוב, אם זה ללכת לבית ספר, אם זה ללכת לעבודה, אם זה לשיר ולנגן , אם זה לחייך. וכל זה יהיה בלי טיפת פחד בלב.
היום אני מרים את הראש בגאווה ואומר אני לוחם בצבא הגנה לישראל!! בשביל כל אלא שנלחמו ונהרגו וכל אלה שעדיין נלחמים ועדיין חיים למען המדינה!
בירה דובדבן
הבירה של סרן אלון סקאג'יו ז"ל
אלון סקאג'יו נולד בחדרה ב־17 בפברואר 2002, בן לארוין ודוריה, אח לעמית ואריאל, ולימים בן זוגה של שרון יצחקי. כבר מילדות בלטו בו התכונות שליוו אותו כל חייו: חברותיות, אנושיות וטוב לב. הוא היה “איש של אנשים”, כזה שרואה גם את מי שנשארים שקופים בעיני אחרים.
כילד ונער שיחק כדורסל והיה פעיל בחוג טיסנים במסגרת קלוב התעופה בחדרה. הוא בנה טיסנים, היה חניך מצטיין ובהמשך גם מדריך, השתתף בתחרויות וזכה בגביעים. את לימודיו עשה ב"תיכון חדרה" והיה אהוב על כולם, מוקף חברים ופעיל מאוד בחיי החברה – במועצת התלמידים, במועצת הנוער העירונית ובתנועת הנוער המדצ״ים, שם היה חניך ומדריך.
לקראת הגיוס הצטרף לקבוצת כושר קרבי, השקיע ולא ויתר לעצמו והתקבל לעוצבת הקומנדו, ליחידת דובדבן. בדצמבר 2020 התגייס לצה״ל והחל את שירותו כצלף ביחידה. לאחר שסיים מסלול לחם באיו״ש, ובהמשך יצא לקורס קצינים ושובץ כמפקד צוות הצלפים בסיירת חרוב.
בשביעי באוקטובר לחם באיו״ש ולאחר מכן גם בעזה.
ב־26 ביוני 2024 השתתף בפעילות מבצעית בג׳נין. במהלך מעבר שיירת הכוחות הופעל מטען רב עוצמה שפגע קשות ברכב הרפואה. אלון היה הראשון לצאת מהרכב הממוגן כדי לעזור לפרמדיק שנפצע קשה. תחת אש חילץ אותו לבדו, הוציא את שאר החיילים והרחיק אותם מהמקום, תוך שהוא משרה על כולם רוגע ומקצועיות. יחד עם חיילים נוספים הרים את האלונקה עם הפרמדיק – ואז הופעל מטען רב עוצמה נוסף.
אלון עמד בדיוק במקום הפיצוץ. הוא ספג בגופו את עיקר ההדף, נפגע אנושות ונפטר מפצעיו בבית חולים העמק בעפולה. כעשרים חיילים שהיו סביבו ניצלו ונפגעו רק מרסיסים והדף.
סרן אלון סקאג'יו נפל בכ״א בסיון תשפ״ד, 27 ביוני 2024.
הבירה של סרן אלון סקאג'יו ז"ל
אלון סקאג'יו נולד בחדרה ב־17 בפברואר 2002, בן לארוין ודוריה, אח לעמית ואריאל, ולימים בן זוגה של שרון יצחקי. כבר מילדות בלטו בו התכונות שליוו אותו כל חייו: חברותיות, אנושיות וטוב לב. הוא היה “איש של אנשים”, כזה שרואה גם את מי שנשארים שקופים בעיני אחרים.
כילד ונער שיחק כדורסל והיה פעיל בחוג טיסנים במסגרת קלוב התעופה בחדרה. הוא בנה טיסנים, היה חניך מצטיין ובהמשך גם מדריך, השתתף בתחרויות וזכה בגביעים. את לימודיו עשה ב"תיכון חדרה" והיה אהוב על כולם, מוקף חברים ופעיל מאוד בחיי החברה – במועצת התלמידים, במועצת הנוער העירונית ובתנועת הנוער המדצ״ים, שם היה חניך ומדריך.
לקראת הגיוס הצטרף לקבוצת כושר קרבי, השקיע ולא ויתר לעצמו והתקבל לעוצבת הקומנדו, ליחידת דובדבן. בדצמבר 2020 התגייס לצה״ל והחל את שירותו כצלף ביחידה. לאחר שסיים מסלול לחם באיו״ש, ובהמשך יצא לקורס קצינים ושובץ כמפקד צוות הצלפים בסיירת חרוב.
בשביעי באוקטובר לחם באיו״ש ולאחר מכן גם בעזה.
ב־26 ביוני 2024 השתתף בפעילות מבצעית בג׳נין. במהלך מעבר שיירת הכוחות הופעל מטען רב עוצמה שפגע קשות ברכב הרפואה. אלון היה הראשון לצאת מהרכב הממוגן כדי לעזור לפרמדיק שנפצע קשה. תחת אש חילץ אותו לבדו, הוציא את שאר החיילים והרחיק אותם מהמקום, תוך שהוא משרה על כולם רוגע ומקצועיות. יחד עם חיילים נוספים הרים את האלונקה עם הפרמדיק – ואז הופעל מטען רב עוצמה נוסף.
אלון עמד בדיוק במקום הפיצוץ. הוא ספג בגופו את עיקר ההדף, נפגע אנושות ונפטר מפצעיו בבית חולים העמק בעפולה. כעשרים חיילים שהיו סביבו ניצלו ונפגעו רק מרסיסים והדף.
סרן אלון סקאג'יו נפל בכ״א בסיון תשפ״ד, 27 ביוני 2024.
בירה קוקוש
רס״ל (במיל׳) יקיר טייטלבוים הי״ד בנם של מרים ויהודה. נולד ב- 30.6.2002 במישיגן, ארצות הברית. בשנת 2007, כשהיה בן חמש, יקיר עלה לארץ יחד עם משפחתו. בילדותו יקיר היה יקיר ילד שקט, רך ועדין. הוא היה מתוק, נוח ואדיב בצורה יוצאת דופן, ונשאר כזה עד יומו האחרון. מגיל צעיר אהב מאוד טבע, במיוחד את ים המלח ואת המדבר. הוא הרגיש חיבור עמוק לארץ. כנער, בילה חלק גדול מזמנו הפנוי בטיולים, במיוחד במעיינות, בים, במדבר יהודה ובעיקר באזור ים המלח. בגיל שש-עשרה למד יקיר על תרומת איברים, ומיד החליט להיות תורם ושזו משימת חייו. הוא חתם על "כרטיס אדי" והחל יוזמה אישית בבית הספר להגברת המודעות ולעידוד אחרים להצטרף. יקיר תכנן בסוף שירותו הצבאי לתרום כליה. לאחר נפילתו זכו שני אנשים בראייתם מחדש בזכות התרומה של שתי קרניותיו של יקיר. במהלך התיכון יקיר היה חלק מתוכנית המנהיגות "דרך פרת", שם נחשף ללימודים, לערכים ולאוכלוסייה שהשפיעו עמוקות על אישיותו, כבוד הדדי לכל אדם מכל חלקי החברה הישראלית, רצון ללמוד מכולם, לחפש מכנה משותף ולהסכים שלא להסכים, בכבוד. בעקבות כך, לאחר התיכון יקיר היה חניך במכינה הקדם-צבאית "עין פרת״ בקיבוץ סופה. יקיר אהב מאוד את אזור עוטף עזה והיה גאה במיוחד שבילה שם שנה במסגרת המכינה. זו הייתה אחת השנים הטובות בחייו. שנה של חברות עמוקה, לימוד, טיולים בארץ, התנדבות ותרומה לקיבוץ. במכינה שמע הרצאה מנציג חיל השריון שדיבר על מחסור במפקדים ועל הצורך במנהיגים חזקים. יקיר שינה מיד את תוכניותיו שבמקור כללו מיונים ליחידות מובחרות וביקש להתגייס לשריון. בקשתו התקבלה, ב-11 באוגוסט 2021 יקיר התגייס לשריון. משם הוא הגיע ליחידת טנקים מסווגת, "מלא"ר" מלך האריות. בהמשך הפך למפקד טנק. זה היה, כתבו אוהביו, אופייני ליקיר לבחור ללכת למקום שבו הוא הכי נדרש. באחד מהיומנים הרבים שנמצאו לאחר מותו כתב יקיר: "המושג 'אני' בעצם לא קיים, הדבר היחיד שקיים זה 'אנחנו'״. כך יקיר חי את החיים שלו, תמיד בחשיבה על הכלל ועל האחר. בן הדברים האהובים על יקיר היו לשבת לנגן גיטרה עם חברים ותמיד עם איזה בירה טובה. במיוחד באיזה טיול או מעיין עם חברים. המקומות האהובים על יקיר לטייל בהם היו עין עוזי ליד אבן ספיר, מצוקי דרגות מול ים המלח, נחל פרת וחוות צאן קדר, שבה התנדב ועזר בבנייתה בתקופת התיכון. בכל שישי פנוי מהמכינה או מהצבא, היה אפשר למצוא אותו בטיול או במעיין עם אחד מחבריו הרבים, ותמיד עם גיטרה ובירה. יקיר האמין בכל לבו בשירות המדינה ובהגנה על עמו ועל ארצו. במהלך המלחמה היו לו מספר חברים שנהרגו או נחטפו, והוא ראה בכך שליחות אישית להחזיר את החטופים. ביום שישי ה-28.6.2024, יקיר נהרג מירי צלף בשג׳עיה שבעזה, בזמן שעזר לטנק אחר שנתקע. יקיר נהרג ב-כ"ב בסיוון תשפ"ד, כשהיה בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי הר הרצל בירושלים ביום הולדתו העשרים ושניים. יקיר היה רוצה שנמשיך לשמוח לאהוב, ולהנות עם כוס בירה
